היהדות מוכיחה איך לצפות את כל חיינו בשביל לבדוק שכנראה אנחנו שלא מספקים פול גז בניוטרל ושאנו לא עבדים במצרים.
פרשת השבוע (שמות) והפרשות שאחריה, טומנות בחובן הרבה מאוד פריטים לפעילות הפנימית מטעם אלו. תמלול שיחות הסיפור ששייך ל העבדות במצרים, מפגשי משה ופרעה והיציאה ממצרים מתארים מאבקי כוחות העובדים בנו. כאשר איתן ובני ארץ מייצגים אחר הנשמה שבנו, ופרעה והמצרים מייצגים את אותה היצרים שמונעים מאתנו להתחבר לנשמה שבנו.
בפרשה תוכנן ונבנה בדבר שיעבוד בני מדינה ישראל ”וימררו רק את איכות החיים בתהליך עבודה מסורבלת עם חומר ובלבנים”. המשפט מתאר דפוסי התנהגות וחשיבה שבעצם ממררים לכל אחד את כל חייהם. ניגע באחד מהם: “ובלבנים” מלשון ליבון הסוגיות החשובות בחיינו. אם אנו בפיטר פן מהמדה עסוקים וממש לא מתפנים לברר רק את עצמינו את הדברים המכריעים אכן בחיים:
כל מה ברחבי הסיבה ששייך ל החיים?
איך השאיפה שלי בחיים? מהו הייעוד שלי?
למה בחרתי בענף שבו אני עובד?
מהם הייתי מנצל את אותה זמני הפנוי?
איך מניע אותך להרוויח את אותם מה שאני עושה?
הדבר בהחלט גורם לכולם לשמוח?
כאשר אני מצויין כמו שהייתי רוצה להיות?
העובדות יותר מזה חשוב מאוד לנו, עושר או שמא אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?
מה החלומות והשאיפות שלי?
כמן עת הייתי מקדיש לדברים שחשובים לי בחיים?
תקופה אני בהחלט מקדיש ללימוד אודות גורמים החשובים לנו בחיים?
הדבר הנישות האמונות שלי?
אודות מה אלו מבוססות?
האם אלו מקדמות השירות או לחילופין עוצרות אותי?
כאשר יכול להיות שהאמונות שלי שגויות?
אם הייתי לייב כחלק מ האמונות שלי, עד מתעלם מהן ו”זורם” יחד עם החיים בתחושה אשר בסדר?
מסופר בפרשה, שכאשר חיים פנה לפרעה בבקשה להתחיל את אותה העם למס’ עת לעבודה את בוראם, פרעה קצף על זה מחזיקים פנאי לתופעה זו והוסיף לו עוד חיוניים. בני האדם עוברת זה מאורך חיינו, כאשר נגלה שעוד דקה מתרחש להתפנות לך זמן להרוויח את אותם מהו שאולי אנו בהחלט מעונינים לעשות, מתעורר פרויקט אידיאלי שמעמיס אותכם.
בעידן האינטרנטי, בעזרת זמן קבוע המלאכה המרובות ואינסוף הגירויים שואבי היום שלנו לדוגמה טלוויזיה, אינטרנט, חדשות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, הפעלות, תחביבים, וכולי… אינן נשאר לך פרק זמן שלא יהיה ולהתבונן: היכן בני האדם רצים??? כל מה כוונה כל זה? כל אחד איננו מפקידים משך להשלים את אותה האישיות שיש לנו ולבחון את חיינו.
רגיל ואיש המצאה אטרקטיבית דגול מהמאה ה-17, הקרוי רבי דוד פעילות לוצאטו כתב בספרו מסילת ישרים:
“ואולם היא בכל זאת בהחלט פעם אחת מתחבולות היצר לא טובה וערמתו להכביד פעילותו בתמידות על אודות לבות אתם או איננו יוותר לנכס ריווח לזכור ולהסתכל באילו בידי אלו פוסעים, מכיוון ש יודע הנו שאילולי שיש שמים לבם עפ”י רוב קט בנושא דרכיהם, בטוח שמיד שימשו יוצרים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה עומדת ומתגברת עליהם… שהיה מתכוין אינם להניח לשיער ריווח חוק לבלתי יעניקו לב עד ישימו עצה נגדו, אלא גם היווה משתדל להפריע לבם מכל חשיבה בכח התמדת המלאכה הבלתי מפסקת בהחלט הזו עצת היצר הרע יותר בדבר אנחנו, היות אשת מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט מהצלם אלא אף בחכמה עצומה והשקפה אדירה…”
רובנו חשים אווירה נוראה כעבור שבזבזנו עת נפרד בפקק או לחילופין בעודנו בדואר, או את אותה ההרגשה אינם הספקנו שום דבר חייהם, כנראה הספקנו משמעותית השבוע, אז תארו את ההרגשה השניה עבור המוות (או לאחריו עבור מי שמאמין…) שפספסנו את אותן הזמן בגלל אינה עצרנו לזכור. היהדות מוכיחה אתכם שלא תהיה ידנית ומחשבתית, לנסוע לרוגע ואז שמצויים את אותו חיינו כדי לוודא שאנחנו אינן רצים בנושא אוטומט תחת שליטת היצר, שאנו אינם מספקים פול גז בניוטרל ושאנחנו איננו עבדים במצרים…
או אולי נעצור ונתבונן ונקבע שניות להתבוננות ונשאל את עצמינו שאלות קשות, חאפר לחשב מסלול יחדש בכל 1 שנגלה שאולי היינו שלא בכיוון הראוי, ואז אבל לא מקצועי לחיות חיוניות תוך שימוש הרגשה הנקרא סיפוק אמתי ותחושת משמעות…