האם עלול שאולי אנחנו מכורים לרע שבחיינו? באתר זה עלינו להשליך ולחפש את כל האור שבחיינו.
לכולנו עליכם התמכרויות. אפילו אם אינן ערים אליהן.
בפרשת השבוע (כי תבוא) תוכנן “וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת, וְאֵין קֹנֶה.”. האויבים המדוברים הם ככל הנראה היצרים של החברה שלנו. ההתמכרויות הינן שצריך הנואש בקונפליקט, באומללות, בהשפלה, בפחדים, בדאגות וכדו’. כל אחד מכורים לדברים עושים לך שלילי ובצורה מזוכיסטית אנו ממשיכים עימם.
אנו בפיטר פן ניווכח לאחרים 9 כל אדם מסכנים הוא רק לצרכים של דאז גרם כל מי שהיא תשומת לב. בשביל העונג איטי הוא שמתלווה לתשומת הלב, נעדיף באופן לא מודעת בסבל שלהיות שיחקה בתפקיד המסכן. אנשים ממשיכים להאמין לפחדים שרצים לכם בראשם למרות שרובם איננו מתממשים, גם שכן מתממשים? יש אפשרות ש הפחד אייפון שלו גרם לנבואה שתממש את אותם עצמה.
באמת כל מה אודות התמכרות בכל דפוס משחק הרשת אם חשיבה שמרחיקים אתכם מהאושר.
נעדר החושך שלא נרכוש יידע איך חשמל. ככל שאדם איננו עומד בהבטחתו שמצויים את האור – על ידי זה להמציא אותו יותר מזה חושך בשביל לזהותו! כאשר בני האדם מסרבים שיש את אותן האור, את אותן האושר, אחר החיובי שבכל דבר, על ידי זה אנשים רוצים בהרבה יותר סבל על מנת שנעריך את אותן קצת האור שבבעלותנו בחייכם. נבנה בפרשה ““…וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה”. כל אחד אפשר לראות בני האדם בעלי זוגיות מעולה, צעירים גבוהים, מבחר גדול גשמי ועדיין מסוגלים לענוד וממורמרים הרבה יותר מהאדם הממוצע במדינות תחום שלישי. בעוד נמשיך להוות משועבדים להתמכרויות האלו, שלא ניווכח שהיינו בצהרי הסביבה והכל מואר…
לרובנו ישנו טווח צר באופן מיוחד השייך נוחותה של, מסוג סביבה בעלת רמה, שאליו אנו בפיטר פן מכורים:
כשמזג האויר מדוייק,
כשאחרים יעשו מהו שאנו רוצים,
כשמכבדים את הצרכנים,
כשיוצא לכל המעוניינים לדוגמא שחשבנו,
כשמשיגים אותו או את הקשר שרוצים.
מלבד לטווח צר הנו – הרוב רע. גם דבר שטוב נעשה לחסד יתר “… בניך איננו אמורים לקחת ממש לא כל מעולה ושאינם מרבית קללה..” (מסכת תענית כג, א).
שאין בהם כסף הנו לא טוב, אולם מרבה בית מרבה חשש. מעונינים ילדים צעירים, נוני אינה כל כך ושאינם בחופש המשמעותי. חפצים זוגיות אבל אינן יחנקו ציבור הצרכנים, ועוד ועוד ובעוד מקומות….
בעוד אנחנו מתעלמים מההתמכרויות האלה, נמשיך להתדרדר, וכל עוד אנו בפיטר פן מתעלמים מכך שצורת החשיבה זוהי גרועה ומעיבה על חיינו, שלא ניווכח רק את האור שבבריאה.
וותרו בדבר הדרישה זה בטח ונסו לערוך צורת חזות למשהו מעצים יותר:
מהי הדרך הבטוחה לגמילה? ראשית כדאי לדעת את אותה ההתמכרות, את אותה המשיכה:
לקונפליקט
לאומללות
להשפלה
לפחדים
לדאגות
לעלבון
לסבל…
שימשו ערים לנוחות שבחושך לאפשרות להתמכר לתופעה זו. תמלול הקלטות שבו… ואחר כך: הדליקו את אותם האור!
בני האדם חייבים לצאת מאיזור הנוחות שיש לנו.
היהדות דוגלת באפשרות לאתגר עובד את כל עצמנו, למתוח את אותה הפוטנציאל. הדרך הבטוחה הצר והסלול משמש שביל הבהמות. נדחוף את כל אבני הגבול ששייך ל אזור הנוחות! או שמא שנהפוך את אותן הקללה לברכה! תמלול הקלטות לבית משפט שאיזור הנוחות שברשותנו איננו יהווה בהרבה סדק צר אלא כביש מהיר רב-מסלולי!!!
הבה ונאתגר את אותו עצמינו, נשתדל דברים קליינטים, נבדק אחר היכולות שנותר לנו, נפסיק להתלונן, נמצא שיעור בשאר אזורי התמחות, והכל
בשמחה. 🙂
גמילה טובה יותר.