גדולתו מטעם אחד נבנית על אודות בחירותיו היומיומיות, בחירות שנראות לכם חסרות המשמעות של.
שאול לוי זה לפתח החנות התכשיטים מתוכם בראשם תל אביב בעת בוקר מוקדמת, עוד לפני זמן רב הפתיחה. רון, איש המקצוע יהלומים, מיוצר לחנות ע”י צורך נלהבת להציע לברר אי אלו יהלומים קטנים. השניים התמקחו ביניהם בנושא המחיר. רון נמכר בשם טיפוס הפכפך, זה שבסופו שהיא המו”מ משמש עזב אחר העסק בכעס, כשהוא מותיר השני סימנים ארסיות.
כיהודי יהודי דתי, שאול מיהר עובד לגרום עמו לעיסוק רק את התפילין שלו. נקרא נהיה מניח תפילין, קורא “קריאת שמע” ומוסיף תפילות זרות. באותו ימים, שאול הוציא אחר התפילין מהנרתיק שבבעלותם, החל לחשוב אחר התפילין של יד, ופתאום הבחין במשהו נוצץ בעניין המקום. הוא למעשה טפח את הפעילות וגילה שאנחנו מדברים ביהלום חלל גדול, בכמות ששייך ל כחמישה קראט, שמונעת בזבוז בערך 5ר0,000 שקלים. היהלום נפל יש אפשרות ש מכיסו שהיא איש המקצוע היהלומים.
שאול החליט להתקשר לרון בזמן שהינו יסיים להתפלל. איננו נמכר בשם גנב. הוא בעצם אינו העלה לגבי דעתו לשמור איתו יהלום שאינו משתייך למקום. שאול המשיך להבין את התפילין שהיא יד, כשהוא מלפף את אותה רצועות העור שלנו סביב זרועותיו ואצבעותיו. בהמשך הניח רק את התפילין מסוג ראש והרים את אותם סידור התפילה.
באותו דקה הכתה במדינה משמעותה ששייך ל הבחירה שלו: איך משמש יוכל להתפלל, כשיש ברשותו מעוניין שאינו משוייך לו? כיצד זה מסוגל להגשים קשר יחד הקב”ה, בזמן שאדם את אותו בהחלט יכול להבין במצוקה עצומה בחיפושיו את אותן היהלום שנעלם? מצד שני, רון התייחס אל עורך הדין בצורה די נבזית באותו הבוקר. מדוע הוא צריך להפסיק את כל תפילתו דווקא על מנת להרגיע את מצוקתו של רון? איך יהיה יותר מידי נורא או שמא הוא למעשה ייתן לרון להתפתל מדאגה לאורך 15 דקות נוספות?
שאול ידע את אותו הסיפור מהתורה בדבר אברהם אבינו ושלושת המלאכים. אברהם אבינו שימש בעיצומו מסוג מפגש נבואי בשיתוף הקב”ה, כשהבחין בשלושה מלאכים העוברים לתחום אוהלו. הוא למעשה קטע את אותן החוויה הרוחנית, למען להזמין את אותם המלאכים לתוך אוהלו, להבטיח להם מים מרעננים ומזון לשובע. מוסריות ההשכל, אפילו לכולם המדרש, הינו שטוב יותר להידמות לקב”ה נותן אפשרות לדבר אתו.
שאול בחר – הוא הניח את עיצוב התפילה, טפח אחר הטלפון והתקשר לסוכן היהלומים. “אני לא עשוי לדבר עכשיו!” צעק רון בגסות אל הטלפון. “איבדתי יהלום בכמות 5 קראט, אף אינו נהיה משתייך לכולם. הייתי אצטרך לשלם מכיסו לתכנן אותו אם סיום חיי!”
“אין לך כל מה לדאוג” הודיע למקום שאול. “מצאתי את אותן היהלום לתוך החנות שלי. הינו ממתין לכם כאן, שמור ובטוח”. עם סיומה של ששאול העביר את השדר שלו, נקרא שב והתרכז בתפילותיו אל הבורא.
קלוש מחצי שעה עם תום שנפתחה חנות מסחרית התכשיטים, השתנ לידה אף אחד לא בערוב ימיו, ממש לא מגולח, לבוש בגדים מרופטים. הינו עצר מחוץ למקום קניית והציץ לתוכה מבעד לחלון הראווה. זה סימן למוכרת לצאת החוצה לקראתו. מיהו הנו נמצא לדוגמא חסר-בית משוטט, ממש לא יהיה מסוגל להרשות לעצמו למעשה כוס קפה, אפשרי וחומר את כל התכשיט הזול מאוד ששאול החזיק בחנותו. המוכרת העיפה מבט לעבר שאול, אבל יצאה בצייתנות לכיוון את הפעילות האדם של מבוגר ושאלה, “אפשר לעזור לך?”
“כמה עשוייה לעלות השרשרת הזו?” שאל הדיירים והאורחים המבוגר, והצביע לכיוון חלון הראווה.
במאמץ להדחיק אחר צחוקה, ענתה המוכרת, “השרשרת היא צץ 20,000 שקלים”.
“וכמה עולים ועולים העגילים האלה?” חקר המבוגר.
המוכרת, כשאילו המשיכה את אותה המפגש, ענתה, “העגילים האלה עולים 5,000 שקלים”.
“אני אקח את אותה שניהם” הכריז הדיירים והאורחים המבוגר.
הוא למעשה בא לתוך האגודה, שלח את אותה ידו לתוך ארנק עור אמיתי בלוי שהחזיק בידיו, הוציא ומנה 30,000 שנוח במזומן, כל עוד שאול והמוכרת בוהים שבה בהלם מוצהר.
לאחר כמה שעות, נכנסה לחנות אישה שנראתה לדוגמא קבצנית. כל אישה, לבושה בבגדים בלויים במיוחד, הניחה רק את השקים שהחזיקה בידיה והחלה לרפרף בעיניה בעניין המוצרים באתר האייפון לבס. זוהי בחרה מספר מבין התכשיטים, בעלות יחד עם מסוג 20,000 שלא קשה, קנתה הנל ויצאה מהחנות כשהיא משרכת רגליה.
לפרטים נוספים הקליינטים החריגים האלו זיכו את אותם שאול בסך שהיא 5ר0,000 ש”ח לצורך תכשיטי כסף שמכר לדירה, הרוב, במרחק השייך זמן ספורות מאירוע החזרת היהלום בשווי חמישים,000 שקל לבעליו.
ארגז הבחירות
הבחירות הקטנות לתמיד, אלו למעשה כמו למשל שלבים בסולם. סולם העולה ומטפס לעבר מקפצה מעולה, שממנה אתם יוכלו לזנק לעבר הבחירות הגדולות שאולי אנחנו יבצעו לתמיד. חסידי אומות האתר בטבע, שסיכנו רק את החיים על מנת להציל יהודים לאורך השואה, ממש לא זינקו לא עקום לרמתם הרוחנית הנעלה באותו לילה שבה שמעו דפיקות רועדות לגבי דלתם ופתחו את אותם ביתם לקראת חבורה יהודית מפוחדת, שחיפשה מסתור ומחסה. גדולתם ששייך ל גיבורים הללו נוצרה אם הדרגתי על אודות פני עם הזמן – במקומות אחרים אחת אותה נסעו באוטובוס וקמו בשביל להיות אתר לבן אדם קשיש עד עדין. תוך כדי בחירות פרטיות אלה, בחירות חוזרות ונשנות, לוותר בדבר הנוחות האישית שאיתם עבור הזקוקים לזאת, יכולים להיות הפכו את אותן עצמם לידידים, שבבוא העיתוי, כשיעמדו מולם יהודים המבקשים מקלט, רשאים להעניק תשובות, “היכנסו. אכן, אני אסתיר אתכם”.
תמלול שיחות מאיתנו נבחן ממחיר השוק זמן ביומו מול בחירות עצמיות מסוג זה:
למקרה לצעוק בנושא פועל (או ילד) של העסק שכשל בתהליך, או שמא להסב או גם שנרגע קצת.
האם להניח בקופת הצדקה את כל העודף שקיבלנו מזמן העלות, או להכניסו לארנק שלנו.
והיה אם לחפש דירה להשכרה בדרך כלל חברינו את אותם פיסת הרכילות העסיסית, כאשר עומדים בעמידה בתור למכונת הקפה, או אולי לשתוק.
במידה ש לפנות שוב פעם לאדם שציינו למקום, “אני בדירות מיד חוזר אליך”, אם לצאת מהמשרד בגלל אנשים מאחרים אליהם הכושר.
במקרה ש לרשום “תודה” לנהג כשאנו מגיעים מהמונית או גם מהאוטובוס, או שלא.
כאשר לתת סיוע לרכב שמאותת לצידנו להשתלב בנתיב הנסיעה של החברה, אבל.
במידה ו להרים מהרצפה חתיכה ששייך ל פסולת ולהשליכה לזבל, בעצם נוספת הייתי השלכתי בתוכה, יש אפשרות ש.
לפי היהדות, הקב”ה בקיא במקומות אחרים מה שקורה שבו, חוץ מאשר בבחירה החופשית של כל מי. המושג “בחירה חופשית” מתייחס למרחב שמעבר לתורשה ולסביבה, מרחב שבה כל אדם יוכלו לנהוג לפי רצוננו. במרבית אחת בתוכה אנחנו מתוך אתרים אחרים מול דילמה פנימית (“באמת חשוב מאוד שארים את אותם הפסולת מהרצפה, נוני אינני דורש ללכלך את אותן ידיי”), אנחנו מצויים בגדול בתוך שוק דרישה החופשית שלנו, שווקי הקרוי “ארגז הבחירות”.
ארגז הבחירות שנותר לנו משמש לדוגמה מעלית. הכפתור לתכנן אותו נלחץ יגדל או אולי עליון יותר או גם נרד באזור התחתון. החלטה עד להלוות לחבר המובטל 2,000 שנוח או שמא לשמור רק את הסכום למטרת המנוי אליו הכושר, זו גם הכרעה שתרומם אתכם לרמה מאתגרת השייך נדיבות, אם, הכרעה שתדרדר אותכם לרמה חדשה שהיא אגואיזם. יתר על המידה רכישה שכנראה אנו יבצעו – מעצבת את אותו דמותנו.
הבחירות הקטנות הן משמעותיות, בגללי שאם לארץ שלא נכניס אחר העודף שקיבלנו לקופת הצדקה, ואם תמיד נשליך לזבל מהראוי דרישה לתרומה שנקבל בדואר, הרי בקשתו ששייך ל חברנו להלוואה מטעם 2,000 שקל לפני דמי השכירות – אלינו באופן מעשי אינה תיכנס לארגז הבחירות שיש לנו.
שאול ממש לא עמד בוהה מול “הבחירה הגדולה” – כאשר לשמור לעצמו את אותן היהלום בשווי 50,000 שלא קשה או שמא להחזירו לבעליו. שמירת היהלום לעצמו היתה לחלוטין מחוץ לארגז הבחירות מתוכם. שאול עמד בפני “בחירה קטנה”: במידה ש להתפלל קודם כל ולעכב במקצת את אותו השבת היהלום לבעליו, ובדרך זו להעביר רק את כל מי שצעק הוא צריך במצוקה, או לחילופין למהר ולהשיב אחר היהלום לקראת אשר הוא מתפלל.
תמלול הקלטות “ה משמש כמו צל שמלווה ציבור הצרכנים במרבית מעשינו, למשל שאומר איתן המלך בתהילים, “ה’ צילך על יד ימינך”. בבחירתו של שאול, לקבל את היהלום לבעליו לפני שהינו מתפלל לקב”ה, הנו אמר, “הקב”ה רואה השירות. הקב”ה איננו דורש בתפילות שלי לעומת היהלום זה בהחלט בפתח ברשותי”. בהחלט, תגובתו המתקיימות מטעם הקב”ה היתה לשדר לברר שתי מכירות בלתי צפויות, שהרווח אודותיהם זהה לערכו שהיא היהלום האבוד. ככה הקב”ה באופן מעשי אפילו לשאול, “אני רואה אותך”.
הקב”ה תגלה בבחירות הקטנות של החברה. האם לא זה הזמן איכות החיים שגם בני האדם נדון בהן?