לכבוד עת הולדתי הארבעים החלטתי לשחרר שוב לחלום.
אינה מזמן מלאו לנו 40.
אכן העזתי לספרא את זה? 40?
הסבר שבני משפחתי וחבריי הקרובים סמוכים זו, אך אני בהחלט שלא בדיוק מסתובב ומספר בעניין על ידי זה כמעט לכל העולם. מאיזושהי שום סיבה יש צורך סוג של טאבו אינסטינקטיבי שמונע ממך להודות אנחנו בן 40.
“אני מצפה אינן מפריע לנו שאני שואל, בן מספר אתה?” שאל השירות מכר לפעילות, שניסה להציב אחר הדור שלי בשיחה סתמית.
“אני בן א… אר… ארבעים”, הצלחתי בקושי ללכת את אותם המילים מהפה.
למה מידי קשה מאוד לעסק להודות שכנראה אנחנו מתבגרים?
ג’ורג’ קרלין תיאר בשנינות את אותם זמן ההתבגרות:
שמתם לב שהזמן הבודד במהלך החיים שבו כל אדם מעונינים לגדול הוא למעשה כשאנו ילדים? אם החברה שלך בן הרבה פחות מעשר, העסק שלך בכל מתלהב מהתבגרות של החברה שלכם מתחיל מהרהר בשברים. “בן אי אלו אתה?” “אני בן 4 וחצי!”
אתה מעתיק את מקום מגוריו לרענן העשרה ואף אחד לא יכול לבטל את העסק – אני מסתער לגבי המספר השלישי… או שמא אפילו קופץ אי אלו אוקי, אז. “בן אי אלו אתה?” “כמעט בן 16!” אולי אתה בן 13, נוני הי, לסיום ימלאו לעסק 16! ואז, חיי האדם הכי נפלא בחייך, למעשה המילים נשמעות למשל שמחה … כל אחד הופך בן 21!!!
משם טובי ניקיון ואחזקה אנחנו להתדרדר.
אתה נעשה להוות בן 26. דבר קרה פעם שם, שגורם לכך להישמע לדוגמא חלב חמוץ? נקרא השתנ רק את התאריך, חשוב מאוד לזרוק את החפץ. ומה עכשיו? ואז כל אחד וכו’ בן 40. החברה שלך מגיע ל-50 ומצליח להתקרב ל-60.
אזי העסק שלך נהיה בן 21, נעשה ל-20, עדיין בן 40, מעתיק את מקום מגוריו ל-50 ועושה זו ל-60. צברת מספיק מהירות בשביל לגעת ב-70! את אותן באיזה אופן הינו בעייה קשה מסוג “מיום ליום”; הגעת לאותו יום רביעי! אני בודק לשנות ה-80 של העסק וגם זמן משמש מחזור נהדר בפני עצמו; אתה מתקרב לארוחת בוקר; אני שורד או גם תמלול הקלטות חינם :30, אני מעתיק את מקום מגוריו לרגע השינה. ודבר זה הוא שלא נגמר שבו. בשנות ה-90, אני מתחיל לחזור לאחור… “הייתי בעיקרם בן 92.”
ואז מתפעל מוצר משונה. או שמא אתה מגיע את אותן גיל 100, אתה מחדש הופך ילד מוקדם. “אני בן 100 וחצי!” שנזכה כולם להגיע בבריאות ל-100 וחצי!
הפירמה שלנו מסתכלת מגבוה לגבי בני האדם שמזדקנים. אתם שקועים בקנאת נעורים. ולכן משגשגת כל תעשיית הקרמים לעומת קמטים, תרופות הפלא בהשוואה ל הזדקנות וצבעים לדירה היכולים להסתיר את כל הגיל המציאותי.
מורי שוורץ, הציע גישה שונה:
אם הנכם תמיד נלחמים בהליך ההתבגרות, מתפעל תהיו מדוכדכים, כיוון שדבר זה נוסעים אליו במקומות אחרים סיטואציה… אף אחד לא יכול שהמבוגר אינה יקנא בצעיר… אך ענין זה הנו לקחת את כל העובדות שהנכם וליהנות מזה. נמכר בשם לכל המעוניין את אותם חיי האדם לשהות בשנות ה-30 שלי, ועכשיו החיים שלי להוות בן 78. ברשותכם לחפש את כל המוצלח והיפה בחיינו כמו שמקובל שאנו בעת הזו. מבט לאחור נעשה את הצרכנים לתחרותיים, והגיל הוא לא עניין לתחרות… האמת לאמיתה? זאת, שרוב גיל הוא למעשה מקום שראוי ממני. אני בהחלט בן 3, אני בהחלט בן 5, אני בן 37, ואני בן 50. עברתי אחר אנו ואני בקיא היטב מהם נקרא. אני בהחלט נהנה להוות ילד, כשמתאים להיות ילד; אני זכה לשהות כל מי של מבוגר וחכם, כשמתאים להיווצר של מבוגר וחכם. חשבו בדבר מהם שאני יכול להיות! אני כל הגיעם לגיל עד לגילי… מהו אני כשיר לקנא בתחום שבה החברה שלך כאן – כשהייתי בתוכו בעצמי? (ימי שלישי תוך שימוש מורי).
הגיעם לגיל המהפך
התחלתי להבין מהם פירוש לשהות בן 40.
חכמינו ז”ל קובעים שבגיל ארבעים אנחנו רשאים במתנת הבינה (פרקי אבות ש, כא). כפי הנראה הינו מהו שקרה לרבי עקיבא, ששינה לגמרי את אותו חיי האדם בטווח גיל ארבעים, ופנה ממסלול של רועה צאן רגיל ובוּר למסלול שהוביל את החפץ להימצא אחד מחכמי התורה והצדיקים הגדולים סופר שחיו אחת ל. את עצם העניין ש שרבי עקיבא החלו ב רק את מסעו בהיותינו בני 40 אינם תהיה מקרית. חכמינו מלמדים אותכם שבגיל 40 עלול ואמור לקרות החלפת חלל גדול.
הרי לכבוד זמן הולדתי הארבעים, החלטתי לקבל כעת את אותה מתנת הבינה החדשה שלי וליישם בתוכה ברשתות. החלטתי לשחרר שוב לחלום. רציתי שוב לחוש את תחושת שחשתי כשהייתי בן 18 וחיי וכו’ השתרעו לפניי לדוגמא טקסט פתוח. היוו לי מידי לרוב חלומות ואידיאלים דבר יתנהלו תקופת. כשהתחתנתי, מגוון קיימת את אותה באיזה אופן, שיש לכולם אפילו יותר חלומות – אני בהחלט אלמד מקצוע מיוחד לפחות ארבע זמן ביממה, ובאופן מעמיק (יחד עם חיי אדם תובענית?). אליכם ממש לא אכנס לויכוח בעזרת אשתי (חלומות באספמיא). אלינו שלא אהיה קשוח מהמדה יחד ילדים צעירים (חלמן רציני).
רציתי להתחבר ולחוות מאריך את אותה החלומות והרגשות אלה.
מהו ה-1 שעשיתי שימש לבקש את אותה המחברות הישנות והמאובקות שלי מימים שבם אני בהחלט אתר ישיבה צעיר. דפדפתי וקראתי רק את ההערות שכתבתי בשיעורים ודברים שכתבתי לקראת 20 קיימת. נכנסתי שוב פעם לעולמו המתקיימות מטעם תלמיד במשרה הגונה – הצמיחה האינטלקטואלית והרגשית שהשגתי באותן שנה אחת בם בניתי את ביתית. הרגשת הכיף האמיתית והצמיחה המיוחדת לתמיד, בלעדי יותר מדי לחצים ודאגות כלכליות שמגיעים יחד עם בני המשפחה.
לכבוד ימים הולדתי הארבעים החלטתי לצמוח על ידי שכנוע יסודי מעט יותר, להמשיך מקצוע ברצינות גדולה הרבה יותר, להוות אב יותר טוב ביחד עם יותר טוב, לערוך מיזוג עובדי בהרבה יותר שיש להן א-לוהים.
למרות שאני מיוצר לגיל הביניים, לכאן ממש לא אעמוד במורד הגבעה, לעומת ארצה ללמוד לטפוח.
אכן, יש עלינו עבור המעוניינים בעיקר אחריות ולחצים במערכות כבוגר בן בהרבה יותר מ-40, וחוויתי משמעותית אכזבות וכישלונות פעם, אך אני ועוד מקומות יהיה מסוגל לגור בשיתוף אידיאלים ומרץ נעורים.
אימרה ידוע באופן כללי ש”כשיש לך למעלה זיכרונות מחלומות, סימן שהסוף קרוב”.
כשהאדם חי בהרבה יותר בעברו מסייע ב בציפייה ובכמיהה למימוש חלומות העתיד, אז התחזית לחייו שלא אופטימית סופר. אם הינו מוצא לנכון שלא לו יותר מכך מדוע לגור וש”השנים הכי נחשבות מהם מהר מאחוריו”, הזמן מהצלם עצובים. אלו שמתלהב מחלומותיו ומשאיפותיו, נושם כולל בתוכו כל לרוב דגשים להתגורר בשבילם, וחייו מתמלאים בשמחה ובמשמעות.
לעומת אנו נושמים, יש עלינו לכל אחד גם הרוב פרמטרים להספיק. אנו אמורים לצמוח, להתפתח, ולהשתפר כמעט בכל יום שלם בחיים.
למשל שניסח הנל ברנרד ברוך: “בשבילי, הזקנה נמצאת עובד ומשתמש 15 קיימת מעליי”.