הכל התחיל בזלזול בכתבה בירחון לבישול והסתיים בתובנה עצמית חשובה.
סגנון ומתוודה, אני אוהבת לבשל (זה מעולה כשיש לך קבוצה רצינית והמון אורחים), אני אוהבת לזלול (קצת בזול גבוה, נוני משפיע במידה ודאי בנושא אהבת הבישול) ואני אוהבת לנבור בספרי בישול ובעיתונים ולתור אחר מתכונים ותובנות קולינריות.
ספר תורה מחיר יתר על המידה בכל זאת, אני בהחלט מתנגדת שנמצאת בתוקף לחיוך יפה “אנינת טעם”. אני אינן כל כך בררנית לגבי הדבר שאני אוכלת, וממש לא מבלה את החיים שלי בחיפוש את אותן “עוגיית השוקולד-צ’יפ המושלמת” (יש טקסט אפיה הקרוי דבר זה, מבטיחה לכם).
ולכן נדהמתי לעיין את אותו טור העורכת במגזין בישול חם. קניית ספר תורה עבור שלה ברשימות, זו אמרה, “השנה החדשה מתחילה עבורי ברשימה העיקרית מכל”.
תהיתי באיזו הבחירה אנחנו מדברים. אינן משנה מהי תוחלת חיי השנה או באיזה סוג פורום, עובד ומשתמש מעולה לקחת דברים לשינוי וצמיחה אישית. עובד ומשתמש מצויין לחפש עבודה לגבי עצמנו ולנסות להשתפר, ולא משנה דבר גורם אתכם להתעוררות. ומכיוון שמדובר הינו במגזין בישול, ציפיתי למשהו שעוסק בתזונה מתאימה או לחילופין באכילה מומלצת, שאמנם קטן מידי כמו למשל התגברות על אודות כעס או שמא על אי סבלנות, אך אותם מדובר כאן באימון שרירי הכרעה וריסון פרטית. גוף האדם הוא למעשה משכן לנשמה, ואנו מצווים לשמור להמציא אותו – לסעוד ולהתעמל כדרוש.
אולם, הרשימה בשבילה, המרכזית מכול הייתה: “חוויות האכילה להן אני בהחלט מצפה ב-12 החודשים הבאים”.
אכן, זאת עומד על עורכת מגזין שעוסק במזון, נוני זאת… הוא למעשה נעשה מוגזם! אם לא רצוי לה משפחה? או אולי לא נכנסו ל”רשימה המרכזית מכל” שלה, אזי לאיזו רשימה צריכים להיות בהחלט נכנסים? ואיך הם חושבים בעזרת זה?
דייו נגיש לבחון את אותה השגיאות שאחרים עושים, הינן בכל ברורות לנו. היינו יכולים להתגורר את החיים שלהם בשיטה יותר מזה ברמה גבוהה מהם. אולם הדבר איתנו? היכן כל אדם יערכו את כל הטעויות? העובדות הרשימה “הכי חשובה” שלי, והאם זאת משקפת את אותן מבנה העדיפות הראוי שלי? והאם יש עלינו משמעות למעשיי?
האם הייתי נואמת בהתלהבות אודות נתינה לזולת, אך בפועל אינם משקיעה בכל עת בעבודה התנדבותית? ואם אני כן מתנדבת, האם הייתי עוסקת זו כיוון הצרכים האמתיים של החברה שלנו או אולי בגלל ש מהם שפופולארי בחברה? האם הייתי מתלוננת על גבי נקרא שה”עשירים” אינה תורמים לביתך, ואז מבזבזת את אותם המשכורת (המוגבלת) שלי בנושא ביגוד (קרי: נעליים) במקום לגבי צדקה?
במידה ש הייתי מתפייטת בצדקנות או גם מספר קריטית פעולתם הנקרא המורים, ואז מעכבת את אותם שכרם או שמא מזלזלת בשליחות בכל זאת כאופציה, כשילדיי מדברים בנושא תוכניותיהם לעתיד? עלות ספר תורה אם הייתי קשורה נעימה בדבר חשיבותה מסוג משפחתכם, ואז ממהרת לצאת כל לילה לעבודה חברתית הנל אם אחרת? למקרה הייתי מגלה לילדים קטנים שלי בהם שיש זה האישיות שיש ברשותם, ואז נזעקת על גבי ציוניהם הנמוכים? ואם באופן מיידי מדברים בעניין זעקות, והיה אם אני מתחננת אל עורך הדין שלא להרים את אותה קולם על גבי אחיהם, ואז צורחת עליהם שיתלבשו או ייכנסו למכונית?
כשקראתי את אותו הטור ההוא במגזין בפעם הראשונית, צחקתי. זלזלתי בתוכה ובזתי שלה. אבל בדעה שנייה, התביישתי. אני חושבת לערוך רשימות נוספות – ויותר מזה, הייתי מתכננת ליישם אותן. הרשימות שלי תנסינה לשקף את כל מטרותיי האמיתיות, ומעשיי יצטרכו לתכנן לצרכים של האלה. הדחיפה לצמיחה שרויה בכלל מקום פנוי בתוכה אנו בפיטר פן מביטים. האדם העלה בדעתו שהיא תגיע בלבוש מגזין לבישול גורמה? קיים הייתי מקווה למהדורה הבאה…