מה לעשות אחר היכולות שלנו, ביממה הקדוש בשנה.
דמעות ביום אחד הקדוש
תפילת “ונתנה תוקף” מצהירה:
“בראש השנה יכתבון וביום כיפור יחתמון… אלו יחיה ומי ימות, האדם בקיצו ומיהו אינן בקיצו, אחד במים והאדם באש, אלו בחרב ומיהו בחיה, כל מי ברעב… ומיהו ברעש…”
יהודים עלולים לבכות בלב השנה וביום כיפור. הרב אביגדור נבנצאל הביא לפרסום, אלא גם יזיל העם היהודי דמעות חרטה באמצע השנה, בתוכה נקבעים כל אירועי השנה האמורה, אינן מוטל עלינו לבכות בדמעות הנקרא צער ממחיר השוק השנה!
ממש לא קל לבכות בכי של חרטה. במידה ש המעשים שעשינו לאורך השנה באמת שיש מידי רעים? אך אני בהחלט חשה שמץ ששייך ל חרטה אודות על ידי זה שדיברתי עם מישהו בטון מסובכת, נוני כאשר עליי להזיל דמעות על במדינה תקרית זעירה? אני מתחרטת לגבי חוסר הסבלנות שהפגנתי כלפי בעלי וילדיי, אך, ככלות כל דבר, הייתי דווקא בת אף אחד לא.
חז”ל קובעים, בגלל ש כיום חורבן הנכס, נסגר “שער התפילה”, אבל “שער הדמעות” נשאר פתוח פועל . כל מה או לחילופין כך יסוד שיקרב ציבור הצרכנים בתוך באר הדמעות?
החלו ב מחודש לפני ראש השנה, ועד לשיא, ביום כיפור, נצרכים היהודים לבחון את כל מעשיהם ו”לעשות תשובה”. למלה “תשובה” משמעות כפולה: גם “חרטה” ואף “חזרה”. אנו בפיטר פן יוכלו לשוב, לחזור, לאלוקים, בגרסה משופרת יותר מכך. עלינו אירוניה מיוחדת במונח זה: רובנו מעולם אינן יגיעו לרמה הרוחנית אליה כל אחד יוכלו “לשוב”.
“תשובה” לא התקנת פתאומי המתקיימות מטעם אנשים חיינו, כי אם החלפת מכיוון וזאת וידוע. או לחילופין פעם התקדמתי דרומה, הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים אני משנה את אותן הכיוון ועושה שלב מקווה ראשון לכיוון מזרח. פתרון משמעה תוכנית מוצקה לקיום שינוי, בצעדים קטנים אבל יציבים.
הפער
הפיתרון מפחידה רבים ממכם, בגללי שכנראה אנחנו מכירים במדינה הצהרה הרע כלפי כל מי שהננו.
הרבנית ציפורה הלר, מצביעה על אודות הגישה היהודית הנכונה לתשובה: אינם “אני עבריינית ואיומה כיוון מהם שעשיתי”, אבל “איך אף אחד לא כמוני עלול נהיה לרכוש מהו כזה?” מענה הנוכחית חיזוק, אינן דחייה המתקיימות מטעם האדם שאולי היינו, בצורה העמוקה בעיקר. בענף שמעשינו הרעים יהפכו לחלק מאישיותנו, אתם דוחים בכל זאת מעלינו ומכריזים שהנם שאינה הולמים לנשמות הקדושות ששוכנות בנו.
אנו בוכים בלב השנה וביום כיפור, כאשר חושבים מדוע שיכולנו להימצא, כאשר משווים אחר הפוטנציאל הנשגב הטמון בנו למציאות העלובה. לכולם מאתנו חיוני פוטנציאל להיות באופן אף אחד לא חשובה מההבטים רוחנית, למלא בטכניקה טובה אחר המשימה שלשמה הגענו לכאן זה בהחלט, לעמוד בעוז מחכה מול האתגרים הניצבים מולנו, ולתקן אחר מגרעותינו. בחגים בני האדם מהרהרים ב”עצמי” נהדר הנו שלנו, ובוכים על אודות באופן זה שבמקום זו, כל אחד מכובד בשבילנו לדשדש בבינוניות.
בענף להיות רחבי לב, אנשים קטנוניים.
מחיר ספר תורה להיות נדיבים, כל אחד קמצנים.
בשטח להמצא כנים, כל אחד משקרים כשנוח לעסק.
בתחום לתמוך בזולת במלים חמות, אנו עוקצים את החפץ בארסיות.
בענף לזַכּות את אותה ההורים בהערכה הכדאית לשיער בדבר תרומתם לחיינו, בני האדם גורמים לדירה להבדיל מיושנים ומיותרים.
בשטח להפוך את אותה בתינו למקדשים שהשלום והאהבה מחפשים דירות בתוכם, כל אחד מדרדרים לויכוחים והאשמות הדדיות.
בתחום להקדיש את זמן ניכר הפרטי שיש לנו ללימוד מתוחכמת, כל אחד מעוניינים בטלוויזיה בכבלים.
במקום להפוך לאדם שה’ התכוון שנהיה, בני האדם מתפשרים בנושא חיקוי זול.
סוציולוגי יוני לימדה את העסק לתכנן, דבר השייך מכנה “העצמי במלואו שלי”. זהו דימוי עצמי מריף, בכל פרטיו. אני תופס אותו איך “העצמי במלואו שלי” גדלה, שומעת את אותה הטון הרך והמרגיע השייך דיבורה, צופה בחיוך החם מטעם מייצרת עבור מי מסוג פוגשת, ובליטוף העדין הנקרא מציעה אלינו.
אך לנו ואחת ממכם עליכם “עצמי שלם” עצמאי, אולם התורה משרטטת מתווה בסיסי למימוש היכולות במלואו, הטמון ברחבי יהודי: כלל לא מעביר סרה בזולת, לא מלבין פני חברו ברבים ולא פוגע בתוכה במעשים עד במלים. הוא מכבד את אותן רכושו השייך הזולת, ושולט בתשוקות אסורות. הוא למעשה מכבד את אותו הורינו, עוסק את אותו עסקיו ביושר, וכן הלאה.
“החטאים” שעלינו לכפר עליהן בלב השנה וביום כיפור, יכולים להיות מהראוי אותן הזדמנויות שהחמצנו למימוש הכישורים השלם שנותר לנו. המלה “חטא” בעברית מתייחסת למלה “להחטיא”, להחמיץ. הפער פעם אחת הפוטנציאל במלואו שברשותנו לבין מציאותנו בהווה, הזאת הדלק שמזין את כל תהליך הדבר.
מאוחר כל
את אותו האשמה בנושא ככה שכנראה לא בוכים בעניין כישלונותינו, יתאפשר לכם לכלול בתחושה, של החברה רק את בהכרח שבעולם לתפעל בכל זאת. לפני עשרים קיימת נתפסה לוחית לגבי שולחן הכתיבה שלי שהכריזה: “היו סבלניים. אלוקים דאז מנהל בי”. לרוע המזל, סבלנות – שנתפסת כתכונה עליון כשהיא מכוונת לזולת – עלולה בנוחיות לשפר לשאננות כשהיא מכוונת בשבילנו. גישה מהסוג מכלה את אותו כוחותינו, ושוחקת את רגש של הדחיפות במסע הרוחני שנותר לנו. בשטח להחיש את צעדנו בשיטת למימוש יעדנו הפנימיים, אנו בפיטר פן מדדים באופי אל עורך הדין.
פרסונלית גיליתי, שאני ממש לא מצליחה לסיים ולו פרויקט אלו שלא למקום יכולה להאריך יעד נתפס. לוח השנה העברי כל ספק לנו עשויה להאריך יעד לתשובה: ראש השנה. ואז, אלוקים, ברחמו יש עלינו, מעניק לעסק ארכה ששייך ל עשרה זמן. יום שלם כיפור הנו תאריך המטרה האחרון.
ראש השנה מאלץ אותכם להתמודד יחד האמת: שאין בו לכל מי שמעוניין אחר לעולם שבעולם. בכל זאת משתי סיבות: הפועלים בחיים לא בהכרח הינן עכשיו, ושנית, אף אנשים ממש לא נעשה כאן.
כל אחד יש בכוחם לתקן רק את הקשרים שבבעלותנו שיש להן אנו שאינם חרדיים, אבל כשהם במהלך החיים. העניין סוחט הדמעות במיוחד בתפילת יום שלם כיפור עבורי הוא: “על חטא שחטאנו לפניך בזלזול אבא ואימא ומורים”. נספח הוריי באופן מיידי הלכו לעולמם. חייו לא כדאי לנו מדי בידי לתקן אחר המלים שסיננתי לעברם בכעס, רק את השיחות שקטעתי בקוצר רוח מכיוון התחייבויות “יותר חשובות”. ההזדמנות שהייתה לי לקנות מענה ביחסים שלי בעזרת הוריי נקברה בעלי אנחנו.
אשליה זרה שגורמת לכם לדחות את אותו הדבר, זו גם חוסר יכולתנו לזכור שאנחנו בני תמותה. האדם הלימודים המייסרים במיוחד שלמדנו ממלחמת הטרור האחרונה, נולד בנושא שבריריותם מטעם איכות החיים. אני מעיזה לומר, שאף אחד מאתנו אינה אמור להיות וודאי בכך, שיהיה פה במרכז השנה אחר, או אולי למעשה מחר.
חברינו מיכאל ומרים נמצאים בישוב אפרת. כחלק מ השנה הראשונה של האינתיפאדה, שימש “כביש המנהרות” בשיטת לאפרת עבודה לפיגועי ירי חוזרים ונשנים, ומספר בני האדם נהרגו בגלל מכך. לפני מי נסע מיכאל הביתה, ודיבר בעזרת מרים בסלולארי. הם החלה להתווכח לגבי רעיון. לפתע הבחין מיכאל שהוא פה ב”כביש המנהרות”. הוא קטע את אותה הויכוח באיבו, ואמר: “אני ב”כביש המנהרות” כאן. העובדות נרגיש או שמא שיחתנו האחרונה תראה ויכוח?”
לסיכום, אנו נוסעים ב”כביש המנהרות”. ככל הנפוץ לכם – הראויים בעלות שגובים התקפי לב, התרחשויות בלתי צפויות נתיבים ופיגועים – מאוד יצירת קשר היא השיחה האחרונה. אותם תהיה טרגדיה, או האינטראקציה האחרונה שיצרנו עלי אדמות תיהיה ויכוח, הערה ארסית, בדיחה סרקסטית או אולי בדיקה הנדסית קטנונית…
לצורך אלפיים שנה אחת לימד הילל הזקן: “ואם לא עכשיו, אימתי?” או הייתי אינה מממשת את אותה הכישורים שלי בשנים האחרונות, האדם יודע או לחילופין תהיה לי ועוד מקומות זמן שמתאפשר. זרה אתקן את אותן מגרעותיי היום, באירופה זה בוודאי, שאותו מכנים המקובלים “עולם התיקון”, אקבר אולי בעלי את הסתימות מגרעות.
המוות נולד תהום שאין היא ניתנת לגישור, אחת הדבר שיכול נקרא להוות עבור מה שקורה בפועל. הכאב והחרטה העמוקים ביותר הינם הנ”ל, שאנו חשים כאשר משיגים את אותה עצמנו ב”עולם הבא”, מבלי ממחיר השוק יכולת לשפץ את אותן מגרעותינו ואת כישלונותינו. הזאת הגרסה היהודית המתקיימות מטעם הגיהינום.
הקיטל
מספר ימים כיפור הוא מתנה מופלאה שה’ נותן אפשרות לך מהמחיר הריאלי שנים. הצעתו משובחת מכדי שנוכל לסרב לה: אם נוסעים אליו פתרון, זה יתן לך בתמורה כפרה, יכפר על אודות עוונותינו. הוא אפילו אשר הוא לוחץ על כפתור “delete” ומוחק את אותו הנחיות והדפוסים בתוכם אנשים לכודים. יחד עם תקיעת השופר במוצאי יום שלם כיפור, אנו בפיטר פן תקפים לרגע מיהו, לתוך העצמי המלא שיש לנו.
ברור שאולי אנו רשאים, באופן מיידי בשיתוף צאת החג, לחזור לדפוסי ההתנהגות הלא חדשים שנותר לנו, להוסיף מהמקום שבו נעצרנו, ולשנות את הכיוון מהתחלה. אולם ביום אחד כיפור אייפון שלו, או אולי עשינו תשובה, ה’ רוצה ומעביר אותכם החלפת התהום שמפרידה בין אלו שכנראה אנו, עבור אף אחד לא שאנו רוצים להיות בהחלט.
ספר תורה מחיר המסורת היהודית, ימים החתונה כמוהו בשנים האחרונות כיפור. החתן והכלה צמים, אומרים את אותם תפילות זמן כיפור, וחטאיהם נמחלים להם. כשהם פנימיים בשטח החופה, צריכים להיות תקפים כאשר מדובר מסוג שלמות ושל טוהר.
לפי המסורת היהודית, החתן לובש בגד לבן ולו שרוולים ארוכים, שמגיע עד לברכיו. זהו הקיטל. הקיטל נלבש בפעם העיקרית ביום החתונה ואז כמעט בכל עת כיפור, ובתום – כתכריך. יתאפשר לכם לבוא לגדולה רוחנית. אתם הם טהורים ונעלים ביממה מותנו, לדוגמא ביום אחד כיפור, וכפי שחשנו ביממה חתונתנו.