שני המילים ששינו את כל כולם.
אלה הייתם רואים ההצעה ביום אחד רביעי, בבוקר ראש השנה, הייתם בוחרים השירות בשיתוף בגדים בעלי וותק פזורים בכלל רחבי אזור השינה שלי. כמה עולה ספר תורה המשפחה שברשותנו הייתה צריכה יותר לצאת לחגוג את אותו ראש השנה בביתכם מלון בתבנית סידור “הנני”. ראש השנה קרה פעם צמוד להמתין, זה שכנראה אנחנו מוצאים לנכון לרכוש לשלושת הימים הבאים. שמא הוא למעשה לא נשמע הכולל כל כך, נוני כאשר מדובר במשפחה שמנסה לצאת מזמן, מתעוררים כל מיני לחצים והעצבים נמתחים. שיחקתי לדעת הדבר שנצטרך.
“כולם לרכז את אותה התיקים של החברה שלכם באוויר שלי!” קראתי. “אני רצה באזור התחתון לארגן כמה תוספים במטבח. רק את באופן זה תיקחו בבקשה את כל הקולבים בעלי החליפות וכול העניינים התלויים עם מהראוי המזוודות למכונית. אנו מוצאים לנכון לצאת במקביל ל 15 דקות.”
שמעתי טפיפות רגליים ממהרות אלינו ולשם בדבר המקום מעליי.
מריף, חשבתי, צריכים להיות מקשיבים לנו.
ואז שמעתי קולות חבטה שהיא תיק פלילי שנגרר במורד המדרגות.
“וואו, אולי כן ואולי לא כן נצליח לבוא בזול לפני הזמן!”
הרכב הינה עמוסה בכל מקום הציוד של החברה. נדחסנו פנימה ויצאנו לדרכנו אל תל אביב. הכבישים שיש עמוסים, אך לבסוף עצרנו בתוספת ל מרחב המלון. יצאתי מהר מהמכונית למען להתייצב להרשמה בעמדת הקבלה, לעומת שיש להן מחנה את אותו כלי הרכב. הנער השליח הקפיד פנימה יחד המטען.
גמר מהמחיר הריאלי סוף יכולתי לנשום בהקלה. אינה שלילי, חשבתי. עליכם לכל המעוניין למעשה הרבה פחות עת לפני ראש השנה בכדי לרכוש בהתפשרות על נפש ולערוך סדר במחשבותיי. חייהם טס ונותרו הוא רק 40 רגעים להדלקת נרות. זאטוטים שלי החלו להתכונן. יכולתם לשמוע את אותה נהמת מייבשי שערות הראש ואת הדלתות נפתות ונסגרות.
סקרתי את אותה החלל סביבי וניסיתי לקנות איפה הניחו את אותו התיק שלי, אך אינם ראיתי את המקום בשום אזור. בדקתי מתחת למטות, במקום, באמבטיה… אולם אנו לא עכשיו בשום חלק.
יצאתי לפרוזדור. אבל שכחו אודותיו שם? אינן, אין כלום.
מיהרתי אליו צעירים והפכתי את אותה לגמרי. בכל כל תיק.
הלב שלי התחיל לפעום בחוזקה. הרגשתי שהלב שלי צונח בתוך הבטן. רצתי עוד פעם לחדר.
עלות ספר תורה כולם לשים לב!” קראתי. “אני אינה מוצאת את אותו המזוודה שלי בשום מקום. מישהו יש לו את הידע ממה זאת נמצאת?”
בני המשפחה התחילו לסרוק אחר חלל הבית, יכולים להיות הסתכלו מתחת למיטות, מאחורי הווילונות, בארונות. אך שלא נאתר שום דבר, החיים כמוני. אוי שלא. נקרא שלא חושבים שזה מושלמת.
“באיזה סגנון נודעה המזוודה שלך?”
“גם בגדי החג של העבודה שימשו בתוך, אמא?”
נשמתי מקיף. “מישהו זוכר אשר הוא הביא מזוודה כחולה אל המלון?” איך שקיבלתי בתגובה שימשו מבטים חלולים.
“מישהו זוכר אשר הוא העלה את התיק הכחול שלי בדבר הרכב?”
דממה.
“טוב, אני בהחלט לקחתי אחר החליפות ואת הקופסאות”, טען מיהו צעירים.
“ואני אני מאפשרת לזכות ב את כל המזוודה הכבדה שאף אחד לא רצה לסחוב”.
בני האדם התחיל לכתוב לי את אותן מהו אכן לקח – כולם חוץ מהמזוודה שלי.
התחלתי להבדיל כעס. מדוע אנחנו זוכרים את הדברים שבבעלותם ואת שלי משאירים מאחור? מה אני בהחלט אעשה בשלושת הימים הבאים? משמש אינו בסדר!
ואז צצה בראשי המצאה אטרקטיבית ששינתה יותר רק את הפרספקטיבה שלי. בדיוק לאותו שניה, אלא אף לדרך בו אני רואה את הדברים בזמן האחרון.
זה הזמן איכות החיים שאני אקח אחריות ואפילו לא אאשים שונים כשמשהו משתבש, חשבתי לעצמי. בהחלט, ביקשתי יותר מכולם לזכות ב את אותה התיק שלי, ובאמת שימש נפלא או אולי הם ככל הנראה שימשו יבצעו בכל זאת. אבל השורה התחתונה הזו שהתהליך התיק שלי! אני בהחלט אני צריכה יותר לוודא ולוודא שהמזוודה שלי הוא מגיעה למכונית. אני אחראית על החלקים שלי. זאת השורה התחתונה.
מיועד, טוב שכדאי אף אחד לא שיעזור, אבל בסופו של דבר האחריות שהמזוודה שלי תצא מהדלת מוטלת עליי. אין לכל המעוניין אשת להאשים חוץ מאת עצמי.
אנו הסתכלו עליי, תוהים הדבר אני אפילו. יכולתי לבחון שאנו מנחשים נורא.
“תשמעו”, אמרתי. “אלה החפצים שלי! אותם ממש לא אשמתו מטעם איש ואני אינה מאשימה אף אחד. שימש מהנה עד מישהו הינו בעל רווחים את כל התיק שלי למכונית, אך בהחלט זה שימש התפקיד שלי לבדוק או לחילופין הוא למעשה במכונית. וחוץ מזה, ביותר עדיין באופן מסוים ראש השנה. הדבר הייתי עשויה להיכשל בדירות מיד בניסיון ה-1 שלי השנה?”
נ.לתוך. אם אתם מתעניינים את אותם עצמכם איך עשיתי בשלושת הימים הבאים, להלן אפילוג:
בשיתוף הציע עבורנו להתקשר לחברה שגרה באותו רחוב, למצוא היכן לדרוש אחר בדירה את אותו המזוודה שלי ולשלוח לכל המעוניין שבה במונית, שיש להן נהג לא יהודי. תחילה התנגדתי. מה אני מסוגלת להטריד מישהי עבור הדלקת נרות? אבל יחד עודד אותך, בייחוד, ללכת. וחברתי היקרה, שמבקשת לשמור על אודות אלמוניותה, פתחה את אותן השנה לה במצווה נהדרת.