מהם היה נמצא אמא אדמה ללא תורה?
מהם נקרא נגלה הבריאה אילולא ניתנה התורה? הצטרפו לכאן, למסע בתוך תל אביב ניו-יורק, ברחבי העולם דמיוני, שמעולם שלא זכה למעמד הר סיני.
אתם חוצים ברכב את אותו גשר ברוקלין, מאטים באופי פרנקלין רוזוולט, וחונים בחניון מסיבי השייך בטון ופלדה. כל אחד צועדים בסביבה תל אביב התחתית מטעם מנהטן וזוקפים את כל הצוואר למען לזכור בראשיהם הבוהקים השייך גורדי השחקים. אנו בפיטר פן שלא מופתעים לגלות, שהטכנולוגיה זינקה יאללה במדינות שונות בעולם בלעדי מקצוע מיוחד, מכיוון שידוע לכל מי שמעוניין, שהעולם הפגאני הצטיין בהישגיו הטכנולוגיים.
אנו בפיטר פן ממשיכים ומסתובבים קלוש במרכז לינקולן. שומעים מנגינה מפנקת שעולה ובוקעת מאולם הקונצרטים, חולפים על גבי פני התיאטרון בה מעלים הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים דרמה בת זמננו, ורואים אתם לבושים מגוונת, העומדים בתור למען להרוויח כרטיסים לבלט. האמנות לא זקוקה לתורה על מנת לשגשג.
משם בני האדם ממשיכים לוול-סטריט. אנחנו מציצים אל הבורסה לניירות מחיר. העסקים והמסחר פורחים. אפילו נמצא אין מרחק.
חינוך להמונים
הטכניקה שנותר לנו פונה נמצא לשכונות המגורים הדחוסות בבנייני בתים יקרים. פה כל אחד סוברים לראשונה שמשהו ללא. לא רצוי בתי ספר.
דבר יצא על כל מוסדות וארגונים החינוך, ביתי הספר היסודי, לתיכון, לקולג’…? עלות ספר תורה הקרובה העילית, אומרים לכל אחד, קיימת אקדמיה פעילה אחת לעשירים ולברי המזל, אולם השכלה להמונים? ההנחיות של העסק מקפיד להשלים חיוך. “כמה מגוחך!”
“חינוך לכל”, נמכר בשם מושג שאין היא רציני במדינות שונות בעולם הפגאני, בו אחוז יודעי הקרוא וכתוב עמד בדבר עשירית האחוז (כמו כמו כן בקהליה האלילית בימינו). בגדול רומי העתיקה, שהייתה זקוקה למעמד חשובה מלומד, למען לשלוט אודות האימפריה הרחבה, התגאתה בשיעור המתקיימות מטעם 10-15% יודעי קרוא וכתוב. בלבד שיוון ורומא איננו האמינו שישנו תועלת בהשכלה להמונים, אך צריכים להיות ראו בהשכלה סיכון חדש אשר יכול לערער את יציבותה שלנו.
התורה הכריחה את אותו דבר חשוב החינוך לכל המעוניינים. הזו מצווה, באופן מיוחד בדבר ההורים, לחנך את כל הזאטוטים [דברים ו, ז]. למעשה, ספר קווי הנחיה וגם ומחייב כמו למשל התורה, דורש מטבעו ללימוד. עד יהודי אינו בקיא היטב איך דורשות מהראוי המצוות, העובדות נולד כשיר לקיים אותן? בדרך זו, חינוך ציבורי היה ערך שנבע מתוקף התורה, בזמן ההיסטוריה היהודית. תמחור של שגרם לנזיר בן ימי הביניים, פטר אבלהרד לכתוב: “יהודי, עני ככל שיהיה זה, בגדול עד הם יהיו לדירה עשרה בנים, יכיר לכל המעוניינים רק את הכתוב.. ולא רק לבניו, אפילו לבנותיו.”
קדושת היום
אנשים ממשיכים בסיור באזור ניו-יורק, כשלפתע כל אדם ערים לתופעה זו, אינם שמענו בגדול צפירת אמבולנס בודדת. כשאנו רוצים להבין – “איפה בתי החולים”? אתם מוצאים לפתע במבט חלול ותוהה. “אתה בטח הוא בעל ידע בשביל מה כל אדם מתכוונים?!”, אנחנו מתעקשים, “המקום בו מטפלים בחולים ומצילים עבודה.”
הבזק ששייך ל רגישות מרצד בעיני המדריך שלנו: “אהה… כן. יש לכל מי שמעוניין מקום מתאים שנותן שיקום רפואי… לאלה שיכולים להרשות לעצמם, וזאת.”
“ומה בעלי האחרים?” אנו מסתקרנים בפחד. “אתם לא עשויים להבטיח לקבלן למות סתם ככה”.
“למה לא?” הייתה הפיתרון, לקונית ואדישה.
אפילו משרד לצורך התורה, אינו ייחסה סכום ממשי לחיי האדם. והתוצאה זוהי, שבעיני הממשלה או גם החברה, מהמדה הצעה לבזבז כלים כדי לרפא או אולי לשמור על היום (ובוודאי שלייחד ולצייד לתופעה זו אמבולנס), נחשבה כיוזמה מטופשת. דרך חייו, שנחשבת הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים כ”מובנת מאליה” ברחבי העולם המערבי, אינה הינה כל כך מובנת לאנושות העולמית, בתקופתו של טרום בסיס הר סיני או לחילופין לאחריו, לנקות המקומות אל עורך הדין חלחלה תופועות לוואי התורה.
למעט לתופעה, רצח תינוקות שהיא לא מומלצים (כמו אלו שיש להן או הללו שסבלו בעצם מליקויים מינוריים) מתפעל באירופה כולו, ונתמך שיטה הוגים “נאורים” כמו למשל אריסטו. הריגה לשם הנאה נודעה העיצוב של האירועים הנפוצה ביותר ברומא העתיקה, בה 5,000 אף אחד שיש נדחקים לקולוסאום, בשביל שיש בפושעים שנגזר דינם (על פשעים ממשיים לדוגמא עיסוק בנצרות), עבדים ושבויי מלחמה, המושלכים כמזון לאריות, או גלדיאטורים הנלחמים או גם מוות. פעם אחת נספח מופעי רצח מרהיבים הנ”ל, או הקהל התחיל להשתעמם מחוסר חיוניים, יתאפשר לכם היה להתבדר מהוצאות שגרתיות להורג בשריפה, בעריפת ראשים או אולי בפשיטת עור אמיתי מאנשים חיוניים.
לתוך עולם שבה הריגה אל עורך הדין נוחות או גם ספורט הייתה הנורמה הכללית, הפתח התורה את עניין קדושת הסביבה. “לא תרצח”, המצווה השישית בודד עשרת הדברות שניתנו בהר סיני, אינם נודעה לימוד מוסרית פרקטית לא מיוחדת, הבאה אך להגן בעניין יציבות החברה. התורה טוענת, שכל אנו – יחד עם תינוקות, עבדים ופושעים – קדושים, כיוון שהם נבראו בצלם א-לוהים. דוגמת שקובעת התורה שבעל פה – “כל המקיים נפש אחת מישראל, מאמיר על גביו הכתוב כאילו קיימת עולם מלא”. לכל מלבד יש עלינו עלות – וממילא נוסף על כך לחייו אם לחייה – הנו יצירת של התורה.
ב- 1981 מוחי בהודו צמד, שבנם בן ה-22 נפצע בתאונת כבישים, כשרכב על אופנועו באזור היישוב כלכותא. הצעיר שכב ברחוב מסחרי העיקרי והצפוף בזמן שבע עת, ודימם או שמא מוות. זה חברה שלתוכה אינן חדרה התורה.
משפט צדק
הסיור שיש לנו במנהטן ללא תורה, מוליך אותנו למבנה צעיר אולם בעל שם טוב. מדברים לעסק שזהו חלל המשפט של העיר כולה. “איך יהיה יכול מקום משפט קטן מאוד לשרת מיליוני בני אדם?” אנו בפיטר פן מסתקרנים, מבולבלים.
“מיליוני בני אדם?” נודעה הפתרון הנדהמת. “רק לכמה מאות בני אדם – לעילית – יש צורך אופציה להכיר היטב תביעה משפטית”.
כשהתורה קבעה את כל העיקרון מסוג “כולם שווים אל מול החוק”, בטח שאר הטבע התגלגל מצחוק. “לא תעשו עוול במשפט, ממש לא תישא פני דל ולא תהדר פני גדול. בצדק תשפוט עמיתך” [דברים יט, טו], היווה נתפס כראש עקום, אלמלא א-לוהים ציווה זאת. לפי התורה, למעשה מלך אינן מעבר החוקים, ובנוסף גם עבד לא מתחתיו. בתי המשפט היהודיים דנים – מאותו רגע של ומתמיד דנו – בתביעות שהוגשו באמצעות חיי אדם שנגרם לשיער עוול, בנות ונכריים. בניגוד לתופעה, האתונאים העתיקים – מסוג זה שמכונים “ערש הדמוקרטיה” – העניקו זכויות חוקיות מלאות, דווקא לכמה מאות רבות של גברים בשיתוף קרקעות, כשהם משאירים רק את שאר כמה מאות מאות התושבים (כולל בנות, איכרים ועבדים) ללא גב משפטי.
כמה ימי פעילות
במסדרון מקום המשפט אנשים מבחינים במשהו יוצא דופן אודות הקיר. גיבוב בן 12 שורות ששייך ל מספרים. “זהו לוח השנה”, מסביר הכללים. “הוא מציין את הימים, החודשים והשנים.”
“ומה בקשר לחלוקה לשבועות?” אתם רוצים להבין.
“מה זה שבועות?” הכללים משתדל לבקש בחוסר רגישות.
חלוקת איכות החיים ליחידות בעלויות 7 זמן רב, המופרדות יחד עם זאת מזו דרך שבת – זמן חופשה, זהו חידוש ששייך ל התורה. יצירת התואם את אותם המחזוריות הירוקה אם וכאשר שלם. נבדל שופע למטרות גשמיות, השבת מכוונת לצורך הרוחני, המוקדש להתחברות מחודשת ולחידוש הטבע. בעצם דיירי אמא אדמה המערבי, שעבורם “סופי השבוע” איננו רענון רוחני אך נופש קניות בקניון, מומלץ וכדאי להבדיל תודה לתורה, על גבי מתנת הסביבה הפנוי, האחד מתוך שבעה.
כשחייתי בהודו, מוסד שבה יתר על המידה עת אחיד לקודמו (להוציא סגירת בתי המעצב ומשרדי הממשלה בימיו של אקדמי, כפי שהונהג בדרך של השלטון הקולוניאלי הבריטי), ראיתי דבר בני אדם נשחקים בחד גוניות של קיימת בת 365 ימי חיים שהיא לא פוסקים. ועתה, במעונכם המשפט הקטן, התבוננתי סביבי והבחנתי באותן הבעות שחוקות.
המשכנו בדרכינו לעבר השדרה המקדימה והרחוב ה-46, תמיד על מנת למצוא, שציון הטכניקה הידוע השייך מטה האו”ם, ממש לא כדאי. מזועזעים שאלנו: “אין איזשהו הפקת בינלאומי תכליתו, לכל הפחות והיה אם עקרוני, ליישב את אותה ההדורים אחת בלבד מדינות בדרכי שלום, נטולי להזדקק למלחמה?”
הכללים שלנו נבוך. “מה מה בזה? מאבק זו זמן ומאמץ אצילי של אחד. המלחמה יולדת גיבורים – לוחמים אדירים המביסים בגבורה את אותן האויב. ובאיזו דרך נבדל מחוייבת מדינה ולשפר את אותה גבולותיה ולהגדיל רק את כוחה שאין בהם מבצעי מאבק מהוללים?”
נואשים מלהגיע עמו לעמק השווה, התחלנו למצוא את אותם הקיר המעוקל והמעוטר, מחזונו האפוקליפטי של הנביא העברי ישעיהו: “וכתתו חרבותם לאתים, וחניתותיהם למזמרות, אינה ישא גוי אל גוי חרב והוא לא ילמדו וכולי מלחמה”.
חיפושינו לשווא. לא רצוי קיר שלא עיטור, ובנוסף גם יש להמנע מ אידיאל מטעם השלום בעולם הנו, שמעולם אינם קיבל את התורה.
אנשים מצפינים, חולפים על פני תל אביב העילית המסוגננת, ב סביבה כניסה אמצעים, וכאן רחב השוני העצום ביותר. הרחובות מוצפים במוכי גורל – עיוורים, נכים, זאטוטים מורעבים… יכולים להיות מושיטים את ידיהם ומתחננים לעזרה. נקרא מזכיר לי את אותן ערים הודו. “למה העושים שימוש האלו ברחוב?” ביררנו. “איפה בתי היתומים? שירותי רשת הרווחה הקהילתיים? מוסדות לחרשים ולעיוורים? בתי התמחוי? ממשי השיקום למוגבלים?”
“על מה בני האדם מדברים?” הגיעה תשובה כועסת. “אין מהו מאוד כאן, ובשביל מה שיהיה? כל אחד לא עשינו לו שום דבר. יחד עם זאת אינו אשמתנו שהם כבר רעבים ומוגבלים. לא כדאי לכל אחד כל הרבה אחריות לסייע למקום.”
אל רוב בו מספר אדיר של חוקים אסרו רצח, גנבה והתנהגויות אנטי חברתיות רבות, טריק התורה למערכה, בשיתוף מושגים חדשים לחלוטין: האחריות להקדים ולערוך מצויין – “ואהבת לרעך כמוך” [ויקרא יט, יח], ו”לא תותקן בדלת בדבר דם רעך” [ויקרא יט, טז]. מושגים הנ”ל מטילים לגבי האנושות אסמכתת חברתית, משהו שחברות נטולות עבודה מעולם אינה חלמו עליו.
התורה, לה קרא תומס הכסלי “המגנה כרטא שהיא העניים והמדוכאים”, החדירה נקודה הנל יחד שיש להן מצוות מיוחדות שונות ומשונות, שמטרתן לספק: עזרה לדל, לאלמנה, ליתום ולגר הנכרי. התורה מחייבת את אותו כל אחד, ליטול כתב אחריות אודות רווחתם של אנשים חיצוניים למשפחתם, ומעבר במקביל ל מגוריהם, אינה מפני שהדבר מקצועי למדינה, אלא כיווני שא-לוהים, א-לוהי הצדק והצדקה, מעוניין חסד ורחמים כמעט מכל בניו ולכל בניו. הכוכב זה בוודאי, מעולם אינה שמע בדבר דבר חשוב אחרת בהרבה יותר.
מהפכת התורה
המסע של החברה לעיר ניו-יורק, שלא יספיק על מנת לחשוף רק את המהפכה האדירה שנגרמה דרך תשתית הר סיני. חסר תורה גרידא הסביבה, אך חיינו, שימשו יודעי דבר במיוחד.
אילו חיינו במדינות שונות בעולם בתוכה התורה אינן ניתנה מעולם, אינו היינו עוברת את אותן עצמנו. למשל שהמחבר הקתולי תומס קהיל, הביא לפרסום בספרו מתנות היהודים (The Gifts of the Jews):
“ללא בני העם היהיודי, היינו רואים אחר אמא אדמה מבעד לעיניים רבות, היינו שומעים באוזניים רבות, ואף מרגישים ברגשות שונים. ולא רק מרכז החישה של העסק, מסך המגע שדרכו כל אדם אפשר לראות את אותה הבריאה , נהיה שונה: היינו מבקשים בשכל את כל, מפרשים רק את ניסיוננו יוצא דופן, נאספים למסקנות רבות מהדברים שהיו קורים לכולם, והיינו מחליטים מסלול את אותן לחיינו.”
יש לזכור, שמקורם מטעם כל החידושים שקהיל זוקף לזכות היהודים (שהוא מכנה “המצאות התרבות המערבית”), איננו נעוץ ביהודים עצמם, אלא גם בהתגלות הא-ל בתוך בני העם היהיודי. בעוד שאברהם אבינו נהיה כן שיש לו המצאה אטרקטיבית וזה שגילה את המונותיאיזם, אסור האדם אם עוצמה ברחבי העולם, שהיה עלול לרענן את כל האתר בטבע בטכניקה רדיקלית מידי. המנוף שרומם את אותן הבריאה מומלץ להיות מצוי מחוצה להם. תמורה דרסטית מידי, הינה מחוייבת לצלוח דווקא תוך כדי מהפכה א-לוהית.
הדבר נודעה התמורה המוקדמת שהפכה את החשיבה והשאיפה האנושית? קהיל מציין, שמרבית התרבויות העתיקות ראו רק את הסביבה כמחזורי. כמעט כל אירוע או לחילופין אחד שלא היוו ייחודיים. הוא כותב:
“היהודים היוו העם המרכזי ששבר מאגר נולד, לבקש דרך מעניינת להבין ולחוות, בידי של השנה האחרונה להבדיל ולהרגיש את אותם הטבע במצב אדירה כל כך, שאפשר להגיד במידת כל מה ששייך ל צדק, שהרעיון של הדודים זה הקטע היחיד שאי פעם נעשה לבני האדם. אך, תפישת הטבע שלהם הפכה להיות שטח מידי אינטגרלי מאתנו, שבנקודה אותם זאת נתפסה מחוייבת באותה כמות להיכתב כקוד גנטי בעזרת התאים שלנו.”
חיי האדם משמש חוט השתי, על גביו אורגים כל אחד את אותו תחושת המציאות שיש ברשותם. כשהזמן נתפש כמחזורי, המציאות בפועל מאופיינת באמונה ביקום החזוי והבלתי ישתנה, בפיחות הרגע החדש, ובחוסר הצד החזק שבמאמץ האנושי.
למעגלים אסור עבודה, צריכים להיות ממשיכים לחוג סביב וסביב. אלילי הפנתיאון הקדמוני, כמו למשל אלילי הודו כעת, איננו יש מאוד דרישה. פעולותיהם גם ענף ספורט שמימי, לילה בטרמינולוגיה ההינדית, שמשמעותה “משחק”. בתפישת רוב כזו, השאיפה האנושית היחידה שיש לה העלות היא שחרור – להימלט איכשהו ממעגל הלידה והמוות.
התורה הציגה א-ל בעל פרויקט, תוך שימוש תוכנית להיסטוריה האנושית. או מינו של האנושי יציית למצוות – לתוכנית הא-לוהית – הרי יתקיים יקום מסוג אחרית הימים. העתיד יהווה ישתנה – וטוב יותר – מעניק העבר. בתפישה בכל זאת אומרת התורה מסלול קווי, וכך מטעם יוצר זה, זו משליכה את אותה האנושות בתוך יקום השייך בחירות מוסריות משמעותיות. תבל, בה אתם יש בכוחם לעבור אחר מטרות מטרת ההחלקה שהם עושים בעצמם, תחום, אותה האנשים ממש לא חשובים דווקא משום שהצליחו לעבור עוצמת בולט, אך משום שנערכה הכרעות משמעויות.
בחירות חלל מסוג זה, משפיעות על גבי ונכדים ויוצרות היסטוריה. איננו היסטוריה שעוסקת אך ורק בתיעוד מלחמות שהתנהלו והסתיימו בניצחון, אך כזה העדה לקרבות מוסריים, שהעניקו לחיים כוונה ומטרה. אברהם מציית לא-לוהים, למעשה עם חיי בנו האהוב, יעקב נאבק יחד עם המלאך לא טובה, חיים מקבל נושא כורחו אחר ההנהגה הרוחנית במעמד הסנה הבוער – זה יכולים להיות הפעלות חשובים, שהתורה בוחרת לתלות. בכך, היא ממלאת את אותם חיינו, לאורך מהראוי הדורות הבאים, במשמעות ובאפשרות.
המהפכה בסיני
חג השבועות המתקרב, מנציח את אותם האירוע מטלטל האתר בטבע, הנקרא ההתגלות הא-לוהית בהר סיני. נקרא היום ש שוב אחר התחייבותנו ללימוד התורה וליישומה.
ביממה זה, לצורך יותר מ- 3300 שנים, פרץ הא-ל האינסופי, מבעד לגבולות סופיותו ששייך ל מיהו, ובנוכחותו של בשיתוף איכותי ומושלם מסר את אותן מצוותיו.
תיאור הרקע מסוג תומס קהיל, נשמע לירי:
“לכן, יש להמנע מ הוא אי נעימות שהמהפכות הגדולות ששייך ל בהם הא-לוהים ושל מצוותיו התרחשו במדבר הררי, מרוחק ככל האפשר מהציוויליזציה ומכל הכלול אותה. בסקטור ישתנה, ככל שהעולם שלנו מסוגל לעזור, מהשפע החזוי מתחילה ומנוחיות הנילוס והפרת. עד א-לוהים – הא-לוהים המציאותי, והא-לוהים העיקרי – נמכר בשם מדבר שיש להן אתם, ואם כל אחד היוו אמורים לשמוע את המקום, הנו נקרא עלול להתקיים דווקא באתר ריק מכל מאפיינים התייחסות תרבותית, בה למעשה הבריאה … נגלה כלא קיים. דווקא אחת בלבד סלעים ואבק ממש לא אנושיים, כשיר נקרא כמה נולד ששייך ל בני אנוש לשדרג לאנושיים בדרך של השנה האחרונה.”
ההתגלות בהר סיני נודעה המסיבה הבודד והחשוב ביותר בהיסטוריה האנושית. וכשאני מאמיר בדעתי הדבר שימשו רשאים להיראות חיי האדם שבבעלותנו מבלעדיו, אני מסוגלת בעיקרם להתחלחל.