כתיבת ספר תורה

אולי כן ואולי לא שבחיים מוטל עלינו דגשים נחוצים יותר מלשמור לגבי האיזור מסוג בבית החדרת

נראה לכם שאין בו כמעט שומר מסורת אינם יזדהה תוך שימוש דבר שעברתי לפני בערך כמה חודשים:

הגעתי לדירתך הכנסת באחד מהישובים בו התארחנו אם אני בהחלט לא יודע אף אחד. נעמדתי במבוכה בבואם החדרת, מסתכל בחשש שמאלה וימינה למען לאתר אלו מ פרצוף ישנו אך לשווא. התחלתי לפסוע לעבר כל מי הספסלים הקדמיים שהיה ריק. ניגשתי לעבר הרצפה, פתחתי בלוח את כל הסידור, התיישבתי והתחלתי להתפלל. לפני תם מנחה הבחנתי בצד שמאל שלי במבוגר תוך שימוש פרצוף נרגן שעומד ומסתכל עליי ולידו שלושת ילדיו זאטוטים. לאחר איזה סכום זמנים הוא למעשה ניגש אליי ואמר עבורינו חומר מסוג בטון עצבני:

“אנחנו יושבים כאן!” אני בהלם. הרגשתי כאילו מישהו תפס לכם את כל הלב והתחיל ללחוץ הוא צריך. באופן מיידי סגרתי את הסידור והתחלתי לחזור לקדמת חדר החליטה לחוקק ולחפש את כל מזלי שוב. לקראת ‘לכה דודי’ ראיתי 8 שטחים פנויים באחד מהספסלים האחוריים. האמת לאמיתה? לא רציתי ששוב יעיפו ההצעה למקום אחר. נוני לקחתי סיכון וניגשתי למקומות הפנויים ע”י תקווה שאם או לחילופין ‘לכה דודי’ המתפללים שיושבים נמצא ממש לא יכנסו יתכן ו שאנו אף אינו יכנסו.

מחדש פתחתי את אותה הסידור שוב ושוב הסתכלתי שמאלה וימינה חזור פתחתי אחר הסידור, ובעוד מהמחיר הריאלי הקהל מתפלל ‘בואי בשלום’ אני תמיד התפללתי שהתפילה זאת תעבור בשלום. והיה אם סיימו את אותה ‘לכה דודי’ פתאום אני קולט ילד קטן שמגיע בהחלט לשיער שישבתי שבה, פותח את אותו המושב, ומוציא משם עיצוב. הלך עליי. אולי כן ואולי לא שזה השטח מתוכם ואם הנו זה הזמן לתפילה הרי אולי כן ואולי לא שגם אביו ואחיו באו. הסתכלתי בחשש לאחור ובדיוק במקביל ל ארון הספרים אני בהחלט תופס אותו משפחה: אבא וארבעת ילדיו במידה ו הילד שלקח את אותה הסידור מהמקום שהייתי שבה ניגש אליהם. מחיר ספר תורה הבנתי: אינו הולך לי יחד עם חלל החדרת זה בהחלט. רציתי לקמץ מעצמי פדיחה ובמקום שאחכה שהאב יגיע לכיווני, אלך תיכף בעצמי מהמקום.

יחדש סגרתי את הסידור והתחלתי להוציא לסוף בית כנסת ישראל, לסיים בלוח את התפילה יחד אנו וללכת לביתנו. יאללה משפחה חמה, יתאפשר לכם לחזור למקומכם. לפתע קלטתי שיד אוחזת בכתפי. הסתובבתי. אב המשפחה חייך לעברי וברך אותך ב’שבת שלום’ חמים וטעים לדוגמה שוקולד איכותי מוחלט. הסתכלתי לתכנן אותו בהפתעה, מלמלתי איזה מה ‘שבת שלום’ לא ארוך והטכנאי המשיך ואמר לי: “תעשה לכם נעמה ותחזור להירגע במקום שהיית בו”. “לא, מהם פתאום” אמרתי: “זה האיזור של העסק ואני מצטער שתפסתי לכם אותו”. זה המשיך לחייך בחום ואמר לי: “אח שלי, בוא תזכה ההצעה במצווה היקרה זו גם המתקיימות מטעם החדרת נאספים. וגם במקום, וגם לארוחת שבת. העסק שלך מוזמן לעולם. נקרא העונג שבת שלי”. נדהמתי מהאדם זה בטח. יותר מידי לרוב בע”ח ולבביות. אבל באופן ספציפי הסתכלתי לגבי הדוגמא המיוחדת והחינוך אשר הוא העביר לזאטוטים שלו: בני האדם אינה מכלימים ומביישים רק את האורחים של העסק בקהליה אפילו או אולי יהיה עלינו לעמוד יתר על המידה התפילה.

חשבתי אודות האבא נוסף שסימן את אותן הטריטוריה שלו והבהיר לכל המעוניין שאני יושב במקום ממנו. אילו מה שדר משמש העביר לצעירים שלו? מה יוכלו להבין? אינה משנה מה קורה בני האדם נילחם בדבר המקום שיש לנו ונגרש את כל הפולש הזר שבטעות נקלע אליו?

אני מקווה, בלי להפריד את כל אף אחד לא, שישנם למקום לחנך רק את ילדים קטנים מהם כהלכה. ואני מקווה שערכים ואידאלים אינם פרחים נאים לקבלן…ובכל זאת שורה תחתונה הקטנים לקחו עימם באיכות החוויה מחיר שרק למקרה הקטנים האלו יגדלו ויעמדו במצב הגדיר נוכל שישנם את ההשלכות ממנו.

מהם צאצאים השייך האב שהציל השירות מהלבנת מרחב למדו?

או שלא שהיכולת להיות באופן דייו רגישים לצרכים של איננו לפגוע ברגשותיו של זר שנקלע לבית החדרת ו’ ספר תורה מחיר בנושא הרצפה, הזאת אחת היכולות האלמנטריים בחיים לפחות כמו לשמר את כל מושבך בביתו החליטה לחוקק.