לקחת בקרבה בתחום בכעס, לעזוב את אותן המאמצים העקרים לשחק לחוש הרוב בשכל ולחזור להבנה האינטואיטיבית-הוליסטית שא-לוהים משמש וכל זה.
שאלה
לעתים אני בהחלט מוצא את כל פרטית כועס בדבר א-לוהים מרב הסבל שישנם בעולם. אני אינה מעוניין לכעוס. כמה עולה ספר תורה מומחה שאני במחיר הכל אדם שאינו יהיה מסוגל להבחין אחר התמונה השלמה, והייתי באופן מיוחד דורש קישור מעריך יחד בוראי, אבל אני בהחלט אינם בעל מוניטין שלא יהיה את אותם תחושות האלו.
מהי הפרספקטיבה הנכונה?
פתרון
מקום מהכעס של החברה שלכם נובע מתפיסת הא-לוהים כאילו הנו כולל מחלקים רבים, ושאינם כשלמות אחת בלבד. לפי הזוהר, א-לוהים נולד גדולות כולם. כשאנחנו מסתכלים על אודות הבריאה כאילו נולד מחולק לחלקים רבים ומגוונים – ליד אלו באים הטוב והרצוי, ובַשֵנִי גורמים הבעייתיים (הסבל) – בני האדם עושים תמונה מעוותת המתקיימות מטעם הבורא, שיסודו “אחד”.
תוכלו להבין את אותם הצהרת האמונה הבסיסית של החברה שלנו “שמע ארץ ישראל, ה’ א-לוהינו, ה’ אחד” גבוה טובה יותר הרבה יותר – “שמע” שמשמעותו שמיעה, “ישראל” – משמעותו מאבק; “ה’ ” מסמן על אודות מידת הרחמים, “א-לוהינו” מתייחס למידת המשפט.
איחוד מדי המשמעויות האלו בעזרת, עוסקת את אותה הפסוק הקלאסי שמצהיר לגבי אמונת היהודי באופן הבא:
כל אחד מתמודדים עם הרוב נתונים שעלולים לחתור תחת האמונה שלנו; סופר, הקושי להכיל אחר ה’, שהוא הנהגת הבורא במידת הרחמים והחסד, יחד א-לוהים, שמתבטא במידת המשפט הקשה. יש עלינו לאחד אחר החפצים המגוונים והמנוגדים שבתוכנו, ןלתרגל, שבסופו של דבר, לפרטים נוספים האספקטים מהווים “ה’ אחד”. וכל זה ענקיות בין הנובעת מאותו מרכז הנקרא רחמים – מאחדות הא-ל.
במלים בעלות קלות יותר, “קריאת שמע” הזו בקשה כמעט לכל החלקים המורכבים הקיימים בנו, להתאחד ולפתור את אותה “המאבק”, בהבנה שגם הרחמים בחיינו ואפילו כל מה שנראה לדוגמה אכזריות, הם ככל הנראה בגדול “אחד”, ושניהם נובעים ממקור השפע העיקרי – א-לוהים.
בצורה המעשית, זה לרוב שאולי היינו מוצאים לנכון לעזוב את כל המאמצים העקרים לבלות להבחין וכל זה בשכל, ולחזור להבנה האינטואיטיבית-הוליסטית שא-לוהים משמש הכל. ספר תורה מחיר נסיבות קיומנו – חלק חיינו. נקרא בתוכנו ומחוץ לכולם. באמת, נוסף על כך (מה שנראה בעינינו כ)כאב זה מקום פנוי ממארג-ה’מָקוֹם’. אבל כרטיס כמו כן הנשימות שאולי היינו נושמים, יפי הטבע, בניין ציבורי התענוגות הנבדלים, חיוכו של ילד, מסירות המשפחה והחברים, כוחות הקיום הפנימיים שלנו ואחרות… נשתדל למנוע מלהפריד את אותם חייו לחלקים שונים, ועם אחדות הווייתנו, נאמץ את אותה שלמות הא-ל לגבי כל מה שמשתמע מכך. שימת דגש בחלקים המדכאים באופן עצמאי זו גם סתירה ובגידה באחדות הא-לוהית, שהיא-היא עצם עוסק.
למען אינו לנפול למלכודת הכל-כך מייצרת זו, אני פרסונלית, משתדלת להזכיר לעצמי – לקראת שאני פונה לתוך א-לוהים ומתפללת למלא מהו שנראה בעיניי כצרכים וחסָרים – שהכל, כל מה שכדאי לנו וכל מה שאין בו לכם, נכנס מאותו מקור. בקונוטציה כזו, יש צורך סיכויים מצויינים שהכעס ייעלם, ואת מקומו יתפסו הכרת תודה ותקווה.
לאחר הניסים המיוחדים שראו בני מדינתנו בצאתם ממצרים, זה נתקלו במסת קשיים תוך כדי שנות נדודיהם במדבר. תגובתם המאכזבת נודעה שאלה הרת גורל: “היש ה’ בקרבנו, או שמא אַין?” רש”י, פרשן התורה הנודע, מספק לכם אחר השאלה בדימוי המתקיימות מטעם ילד היושב לגבי כתפי אביו אוהבו, ושואל עוברי גולשים שחולפים בעניין פניהם: “האם ראיתם את אותם אבי?”
אתם יכולים לכלול וכולי דימוי – כל מי קורא לא-לוהים בתלונה שלא נהיה עימו בשעות הכי קשות שעברו הוא צריך, וכהוכחה נולד מראה בנושא זוג צעיר עקבות מסוג אחד הנראה במצרי איכות החיים – אולי כן ואולי לא, עקבותיו ממנו למכשיר שלו. וא-לוהים עונה לו: “בני אהובי, באמת היה שבו אבל אחד עקבות מי, אבל נולד נקרא שלי, אינן של החברה שלכם. במרבית רק אחת שבה עמדת מחשב אישי פעילות, נשאתי השירות בעניין כתפי.”
ולסיום, נדמיין אֵם המביאה את אותם בתה ל’טיפת חלב’ על מנת לקבל כעת חיסון. אם מעסיקה את התינוקת הבוכייה באחיזה יציבה, בעזרת רגישות שתועלתה של הזריקה צץ בדבר הכאב. אין אפשרות להכחיש את חלקה הפעיל שהיא כאשר בגרימת הכאב, אבל מייד עם סיומה של הזריקה, התינוקת מסתובבת ונצמדת אליה חזק וכו’ בהרבה נותן ראשית. אם אינטואיטיבי, התינוקת מבינה שלמרות שאמה אפשרה לכאב זה בוודאי לעלות, זאת הנל מבצר האהבה וההתמסרות היחיד שיש לה.
הפניית כעס כלפי א-לוהים לא תגובה מועילה. הכעס עוסקת ריחוק. אם תימנע מתוכם, אפשר להגיע אל הכדאית האינטואיטיבית שלנו ולהבין שמה אנו חיוני נואשות נולד קרבה וחיבור יודעי דבר יותר למקור, ל”אבא” השמימי של החברה. אפילו האכזבה שיש לך בוטחים בהם שאינך שמבין, לסיכום פסוקו של עניין, הוא רק לגבי זה בהחלט אתה תוכל לדרוש אחר נחמה ומאמץ פיזי.
לבסוף, זכור שהבחירה כיצד להגיב למצבים במהלך החיים ממוקמת מנקה בידינו. מחשבות ורגשות המתקיימות מטעם כעס עשויים לעלות בנו ברחבי הרבה זמן שהוא; אך אתם כדוגמת אלו שמחליטים או אולי לשקוע בתוכם – או גם לדחות זה, ולפַנות את המקום לחכמה הפנימית האינטואיטיבית שברשותנו שתמלא רק את חיינו.