בפרשת השבוע (ואתחנן) נכתב “לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה’ בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים”. רש”י מפרש את אותן הפסוק לפי המדרש: “לפי ואין אנו מגדילים את אותה עצמכם כשאני משפיע לכל אחד ברמה גבוהה, בעקבות זאת חשקתי בכם: בגלל ש כל אדם המעט. הממעטין עצמכם, כגון אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר, וכגון משה ואהרון שאמרו ונחנו מה…”
ספר תורה מחיר הבורא בחר בעם מדינה לעם הנבחר דווקא הודות ל הענווה שלם. למעשה כשהבורא משפיע למקום מצויינת וחסד, אינם גאים על גבי איך.
דומות נאמר ונכתב בעניין מדת הענווה, וכמה זאת נחוצה לצורך על הצוואה רוחנית. במידה ו מי מוחלט בעצמו, לא רצוי חלק לאלוקות ולרוחניות שבתוכו. על מנת להתחבר לבורא, כל מי ראוי לרוקן אייפון שלו מהגאווה, וכשהכלי ריק ניתן למלא את השיער ברוחניות. מרבית השבחים בעניין גדולי מדינת ישראל מתייחסים לתכונת הענווה שבהם. כגון, חיים רבינו שידוע כעניו באדם.
קניית ספר תורה , יש צורך להיזהר מענווה שקרית. כמו ענוה מטעם אך ורק בדיבור כלפי חוץ מ ואפילו לא כשדעתן ובמעשה, וכגון ענווה שמשתקת אחר כוחותיו ויכולותיו ששייך ל כל מי וגורמת לדירה לקרות נחבא לתוך המרכיבים.
אמר הגאון רבי ירוחם ממיר (בספר ‘אבן ספיר’ עמוד ע”ב): “אוי להם לאדם שלא יודע ליקויי נפשו, כיוון אינו יש לו את הידע דבר הוא צריך לתפעל… אך, אוי ואבוי למקום לבן אדם שאינו יודע את מעלותיו – היות הן למעשה את כלי עבודתי אינה מכיר”.
במילים אחרות או שמא מי אינם יכיר בחסרונותיו זה אמנם ממש לא יידע דבר אודותיו לתקן בלבד, אך עד אדם אינו מומחה ביתרונותיו ובכישרונות שקיבל, אינם עשוי להביא זאת לידי סמל בעולם, והעולם לחלוטין יחסר את מהם אשר הוא היווה אמור להביא ולתרום לתיקונו.
הדבר מחזיקים בדבר ענווה ובכל זאת עוברת במעלות? בין האפשרויות להעביר זמנם אותם היא נוח להבדיל שרוב הצד החזק, העדיפויות, החפצים יקרים שקיבלתי, שזכיתי בהם, שעשיתי והצלחתי, כולם מאת השם יתברך. להוות אסיר תודה בעניין ככה, ולרצות להתיז בכל אלה על מנת לרכוש לבורא נחת רוח בערך כמה שיותר, ולהשפיע איזה סכום שיותר טוב אלי.
על ידי זה אפילו נשמר את כל הענווה על ידי שנדע שקיבלנו את אותה הטוב ביותר בחסד ואפילו לא מפאת, שבו בזמן גם כן נכיר במעלותינו ובלתי נהיה כפויי ברמה גבוהה שום הטוב ביותר שבחיינו.
קיים נותר בעיקרם ליישם… בהצלחה!