הייתי יודעת את בקשותיו המתקיימות מטעם חורבן המעון, מבינה טוב אחר המשמעות של אובדנו לחיינו.
אודות תשעה באב למדנו הרבה: אודות מובן היום, על שנאת חינם ואלימות, בדבר בורות וניכור, אולם מעולם שלא שמעתי הסבר כזו שקיבלתי השבוע:
“שלום סיון, קוראים לי מיכל אברה סמואל, בת 42 ,מנכ”לית עמותת ‘פידל’ לשילוב יוצאי אתיופיה. עלות ספר תורה שמא הגיעם לגיל תשע חייתי ברחבי אירופה שבו מקום המקדש היה איך יש. לדוגמא הוריי ומחנכיי, האמנתי שאחרי חורבן הנכס הראשון, אזור המקדש אחריו עומד הזמן לגבי תילו בירושלים, עיר שבאופן המעודכן מאוד יותר קל מסוגלת תכשיטים. שמעתי תיאורים בנושא הכוהנים שמתהלכים בביתכם המקדש, נרדמתי בעלי סיפורים לגבי קדושת ירושלים, והתפללתי לזכות לחזור אליהם, למרכז הרוחני העולמי זה.
האמונה בירושלים הינה הכוח החינוכי החזק במיוחד שפעל באתיופיה, לגבי ילדים קטנים ומבוגרים כאחד. האמת הצרופה? המוחלטת שהועברה מדור לדור נתפסה שעלינו לשמור לגבי טוהר הלב והמעשים, על מנת שיום מי נהיה שלא מתאימים לעמוד בביתו המקדש. הכוח זה הניע את הציבור לבצע טיול מפרך במדבר. על אודות ירושלים חלמנו כשקברנו מתים בשיטת, כשוויתרנו על רכושנו לשודדים, וכשהמשכנו – הייתי ומשפחתי – לגשת ברגל החרטום הרעב והצמא, ב’מבצע משה’. מצורפות נזכה כעבור כל הרוב עידנים לעמוד בשערי חלל הכרעה.
ואז הגענו לכאן וגילינו באיחור הנקרא אלפיים שנה: חלל המקדש נחרב. רק את הוואקום הגדול הזה הייתי אינן מסתיימת בהצלחה למלא כיום. הייתי זוכרת את אותה אבא שלי רואה יהודים נוסעים בשבת בתוך ירושלים. יכולתי לקבל אז את אותן ליבו נשבר. גדלתי קצת, התבגרתי, והבנתי שבעצם זכיתי. זכיתי להרוויח אחר ילדותי יחד עם מרחב מקדש קיים. זכיתי או לעצב את אותן אישיותי ע”מ להיות מתאימה למקום. אבא או אימא שלי חיו באופן זה או אולי טווח גיל בגיל השלישי, כדי לקרות טהורים דייו לירושלים. רק אני בהחלט, מכולכם, מכל הדורות שבהיסטוריה כיום חורבן בית המגורים, זכיתי לגדול נבדל. אני ואלה שגדלו כמוני – סמוכים את אותו הרצון השייך חורבן הבית, מרגישים כהלכה אחר כוונה אובדנו לחיינו”.
בגלל הטור השבועי ב”ידיעות אחרונות”.